02-5817176

סוסיא הר חברון

בין הכריכות (המגיד מקוז'ניץ)

וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א: (ויקרא כא יב)

פעם נפגשו הרב הקדוש מברדיצ'ב (מחבר ספר 'קדושת לוי')  והמגיד מקוז'ניץ זכרו יגן עלינו ושאל ה'קדושת לוי' את המגיד מקוז'ניץ מה עמד לאביך לזכות שיהיה לו בן כמוך ? חישב לו כמה דברים שאביו היה מהדר עליהם באופן מיוחד ואמר לו הרב הקדוש מברדיצ'ב שלא בשביל כך זכה לזה, וביקש שיספר לו דברים נוספים שיודע על אביו. סיפר לו שאביו היה כורך ספרים, ובעירו היה חייט שהיה תופר בגדים לפריץ ובני ביתו. פעם רצה החייט לעבור לפני התיבה בימים הנוראים, ובהיותו מקורב לפריץ בקשו שיתן פקודתו לבני הקהילה שימנוהו לשליח ציבור ביום הכיפורים. והפריץ מילא את בקשתו, ונתן את פקודתו כנ"ל. ראשי הקהילה לא רצו אותו כשליח ציבור ביום הכיפורים ולא ידעו להשית עצה בנפשם. נאספו לאסיפה ונמנו וגמרו שכמה מבני העיר יתפללו בקול גדול וכן שידפקו עם המחזורים משך זמן התפילה ובמילא לא ישמעו אותו בתפילתו. מרוב הדפיקות עם המחזורים נקרעו המחזורים לגזרים, במוצאי יום הכיפורים כשברכו את אביו בשנה טובה ומבורכת אמרו לו שהשנה תהיה לו הרבה פרנסה בריוח עקב כך שהמחזורים נקרעו לגזרים. ותהה אביו על דבריהם ולא ירד לסוף דעתם והסיבה לכך היתה משום שהתפלל בדביקות גדולה עד שלא שמע מהדפיקות והצעקות. נענה אליו הרב הקדוש מברדיצ'ב אכן נתברר לי פשר הדבר אם היה בכוחו להתפלל בדביקות כזו מובן לי שזכה לבן כמותכם.

כורך ספרים, בדיוק כמו חייט, עוסק  כל חייו בחיצוניות. לכאורה עמל הכורך בנראותו של הספר וביכולתו למשוך את העין בכדי שיבחרו אנשים לפותחו ולעיין בו. אולם למעשה מלאכת הכריכה הנה יצירת מחסום בין הסביבה לבין תוכנו של הספר, מעין פינוי מקום בעולם לנוכחות דפי הספר והתכנים הכתובים בהם. אישיותו של ר' שבתאי כורך הספרים כל כולה אינה אלא כריכה עבה המאפשרת לו לחיות ולהתרכז בעבודת בוראו ללא התרשמות, הפרעה או היסחפות לרוחות המנשבות ברחוב, בבית המדרש או בבית הכנסת. אדם בעל ריכוז מופלא שכזה בעבודת בוראו ראוי להביא לעולם  נשמה גדולה שתהיה  אי ומיגדלור רוחני בעולם של ערפילים וסערות, משברים וסכנות, שיני סלע וספינות טרופות.