02-5817176

סוסיא הר חברון

טוב מראה עיניים?

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ

וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי

אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:  (שמות כח א)

הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנס (פטיש),

והוא לא נתכוין אלא לעכבם עד שיֵרד משה,

ומשה היה סבור שהיה אהרן שותף עמהן והיה בלבו עליו,

אמר לו הקב"ה: משה יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה.

משל לבן מלכים שזחה דעתו עליו ונטל את הצפורן לחתור בית אביו,

אמר לו פדגוגו: אל תיַגע עצמך תן לי ואני אחתור,

הציץ המלך עליו ואמר לו: יודע אני היאך היתה כוונתך,

חייך איני משליט בריה על פלטין (ארמון) שלי אלא אתה.

כך בשעה שאמרו ישראל לאהרן – "קום עשה לנו אלהים",

אמר להם: "פרקו נזמי הזהב",

אמר להם: אני כהן אני אעשה אותו ומקריב לפניו,

והוא לא נתעסק אלא לעכבן עד שיבא משה,

אמר לו הקב"ה:

אהרן, יודע אני היאך היתה כוונתך,

חייך אין אני משליט על קרבנותיהן של בני אלא אתה,

שנאמר – "ואתה הקרב אליך". (שמות רבה לז ב)

אנו בטבענו האנושי שופטים כל דבר על פי מראה עיניים, ובכך עלולים לשבש את הבנתנו ותפיסת עולמנו. מעשים רבים נראים בחיצוניותם כשליליים או חיוביים ביותר כשלמעשה כוונתם ומשמעותם הנה הפוכה לחלוטין.

אהרון הכוהן כמעט והוכנס על ידי אחיו אוהבו לרשימה השחורה של ההיסטוריה היהודית כמחטיא הרבים ומשבר הלוחות.

משל המחנך המלכותי הדגול המנסה לעכב את תלמידו הנסיך מביצוע שגיאת חייו בהצטרפות למעשיו, מטהרת גם בעינינו את אהרון הכוהן. מבינים אנו כי המשכנע שבחושינו, חוש הראייה, אף הוא מוגבל ומטעה הוא.לעתים, בהתבוננות עומק, סקירת ההקשר ושמיעה לגדולי הדורות נוכל להבין כי הוויתור אינו אלא הסתערות בדרך עקיפה, הלוחמנות הנה התפרצות אהבה מסותרת, הכפירה אינה אלא זיקוק האמונה, והציניות היא היא מגינם האחרון של הרגישים והפגיעים שבנו, גם אם לא נראה שכך הוא.