02-5817176

סוסיא הר חברון

ידידו הטוב ביותר של היהודי

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי

וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ

לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: (שמות כב ל)

 ולכך אמר הקב"ה לישראל:

בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכול טרפה,

שנאמר – "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו",

למה לכלב?

אמר הקב"ה: חייבים אתם לכלבים,

שבשעה שהרגתי בכורי מצרים,

והיו המצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם,

והכלבים נובחין להם ולישראל אינן נובחין,

שנאמר – " ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו",

לפיכך אתם חייבים לכלבים שנאמר – " לכלב תשליכון אותו".

מה הכלבים? אחד נובח וכולם מתקבצים ונובחים על חנם,

אבל אתם לא תהיו כן מפני שאתם אנשי קדש,

שנאמר – " ואנשי קודש תהיון לי". (שמות רבה לא ט)

 הכרת טובה הנָה תכונה החייבת להוות נדבך תשתית ראשון במעלה באישיותנו.

הכרת הטוב אינה מוגבלת לבני אדם בלבד אלא חלה על כלל הבריאה.

הכרת הטוב אינה רק חשבון פרטי אלא אף חשבון לאומי ולכן חייבים אנו בהודאה לכלבים שנביחתם היתה עלולה להרתיע את עם העבדים מהיציאה ממצרים ולפיכך נמנעו מלנָבחה.

הכרת הטוב, תוקפה אינו פג לעולם, וגם בחלוף אלפי שנים זוכרים אנו את מחויבותינו לכלבים  ומזינים אותם בבשר הנבלות אשר מצאנו בשדה ואסורים אנו באכילתו.

אולם הכרת טוב אסור לה שתיהפך למודל לחיקוי.

הכירו טובה לכלבים, אך התרחקו ממידתם העדרית, הנובחים ואינם יודעים על מה נובחים.