02-5817176

סוסיא הר חברון

כבה הנר המערבי (הבעל שם טוב)

פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי: (במדבר כה י)

שלושה חדשים לאחר שובו של הבעל שם טוב, ממסעו לארץ ישראל, נפטר רבי חיים בן עטר בירושלים בערב שבת, ט"ו בתמוז תק"ג. בשבת הבאה, פרשת פנחס, לאחר שנטל הבעש"ט את ידיו לסעודה שלישית, אכל כזית חלה ואמר: כבה הנר המערבי.

כל דבורו של הבעש"ט ביום השבת היה בלשון הקודש ובמלים ספורות בלבד, ומשום כך נהגו תלמידיו לשאול אותו במוצאי שבת לפשר הדברים שהשמיע. הוא הסביר להם הפעם, כי רבי חיים בן עטר נסתלק לעולמו. מערבי הוא הכינוי בו מכנים את יהודי מרוקו, המתגוררים במערב הקצוני. מששאלוהו מנין לו זאת, ענה: יש בנטילת ידים כונה אחת, שנתגלתה רק לאדם אחד, כל ימי השתדלתי להשיגה ולשוא, כי היא היתה ברשותו של רבי חיים בן עטר. היום לאחר שנטלתי את ידי נתגלתה לי פתאום אותה הכונה, מכאן אני יודע שבעל "אור החיים" איננו כבר בחיים.

ישנם תפקידים, יכולות והבנות בעולם המוטלים על אדם אחד בלבד והוא מעבירם בבוא יומו ליורש אחד שאין בלתו. ישנם תפקידים ותכונות שהנם בבחינת תבלין שמעט ממנו מתבל ומתקן את התבשיל כולו אך ריבויים מקלקל את המאכל וממאיס את טעמו. כזו היא קנאותו של פנחס המצילה את העולם במקרים מיוחדים ואבודים אך עלולה להחריבו אם תאומץ על ידי רבים. ישנן כוונות, שיטות ודרכים השייכות לאדם מסויים לבדו ובהופעתם על אחר כנראה שתם תפקידו של קודמו.