02-5817176

סוסיא הר חברון

למלא את החלל (הבעל שם טוב)

זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: (במדבר יט, יד)

פעם אחת היה שובת הבעל שם טוב והיה בשבת בכפר אחד עם מנין שלו בהגיע עת הסעודה השלישית  גם היהודי מחזיק הכפר קיבץ כמה אנשים כפריים וישב ואכל ושתה עמהם בזמירות שירות ותשבחות וראה הבעש"ט  זכרונו לחיי העולם הבא שהוא מקובל מאד למעלה וקראו אחר הסעודה ושאל אותו מאיזה טעם אתה עושה זה להתאמץ  כל כך על סעודה שלישית ? והשיב הנה שמעתי העולם אומרים "תצא נשמתי בין אנשים מישראל" והנה שמעתי שבשבת יש לכל אחד מישראל נשמה יתירה ובמוצאי שבת יצאה ממנו ואמרתי גם אני תצא נשמה יתירה שלי בין אנשים מישראל  על כן אני מאסף אנשים מישראל .  והנאתו הדבר מאד.

יציאת נשמה מחייבת תגבורת חיים, בין אם מדובר בנשמה היתרה היוצאת בצאת השבת ובין אם מדובר בנשמת האדם ההולך לבית עולמו. את החלל שנוצר בהסתלקות הנשמה ניתן למלא אך  ורק בנשמות אחרות שיסתמו את החור, יגשרו את הפער וימלאו את החלל. עם צער, שכול ומוות ניתן להתמודד רק בחבורה ועדיף מתוך ניגון ונעימה את זה הבין  בחוש הכפרי דל הידיעות, את זה למד הבעל שם טוב בכפר וזה מה שעושה נחת רוח כלפי שמיא. חלל נועד למילוי ומילוי תמיד בחבורה.