02-5817176

סוסיא הר חברון

מוכרחים בלב שמח (רבי נפתלי מרופשיץ)

וַיִּבְכּ֤וּ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ שְׁלֹשִׁ֣ים י֔וֹם כֹּ֖ל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל :וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי: (במדבר  כא א)

הגאון הקדוש מורנו הרב אברהם אב בית דין דקהילת קודש אולינוב זצ"ל היה מגדולי תלמידי רופשיץ ונפטר בשמחת תורה באולינוב. וברופשיץ כאשר שמחו החסידים בשמחת תורה כדרכם והיו יוצאין בהדין חינגא  (בריקודים)  בחצר הרב הקדוש שלפני חלונות בית המדרש ומורנו הרב ר' נפתלי היה עומד אצל החלון ומסתכל. פתאום הרים ידו לאות כי יפסקו ועמד כאיש נבהל ונשתומם רגעים אחדים  אחר כך אמר: אם אחד מהמצביאים בחיל המלחמה יפול על שדה המלחמה האם בשביל זה ינוסו כמוגי לב ? לא! המלחמה תתנהג הלאה. שמחו ורקדו! והחלו כמקודם. אחר כך נודע כי זה היה בשעה שנפטר הגאון הקדוש  אב בית דין קדש אולינוב  זכרו לחיי העולם הבא.

השמחה אינה מטרת החיים אלא כלי הכרחי למימושם. השמחה הנה הדלק של מסע חיינו ובית הגידול היחידי  המותאם להתפתחותנו. הקרב על  השמחה הנו המאבק על היכולת לממש את חיינו, את יעודנו ולהתבונן על העולם נכוחה. בהעדר שמחה כוחות הנפש משתוחחים,  מראה העולם מתעוות וחלקי המציאות מתפרדים זה מזה. בשמחת תורה איננו שמחים כיון שניתנה תורה אלא שמחים בכדי שנוכל לקבלה.  נחשולי הצער המזדמנים בחיינו יבלבלו אותנו למספר רגעים וינסו לקעקע את שמחתנו אולם חייבים להתגבר ולהמשיך מיד לשמוח שאם לא כן נאבד אף אנו את חיינו במו ידינו.