02-5817176

סוסיא הר חברון

על גאולה וצימעס (רבי ישראל מרוז'ין)

כִּי־ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה: ל֥וּ חָכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַחֲרִיתָֽם: אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם־לֹא֙ כִּי־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽה֖' הִסְגִּירָֽם: (דברים פרק לב, כח-ל)  

הריזינער (רבי ישראל מרוז'ין) זכר צדיק וקדוש לברכה בא פעם לבית מדרשו, ואמר אספר לכם מעשה. כפרי אחד בא לעיר על ראש השנה, והלך להתפלל. והכפריים הקדמונים לא יכלו להתפלל, ולכן עמד והביט אנה ואנה, וכשהתפללו שמונה עשרה, והיה העם בוכים, התחיל תמה מה זו הבכיה, מי הכה אותם שהם בוכים, הלא לא היתה שום קטטה בבית המדרש, והרהר כך, עד שנפל בדעתו, מסתמא הם בוכים, על שמאחרים כל כך בבית המדרש, והם רעבים והוא גם כן היה רעב, לכן גם הוא התחיל לבכות ולעשות קולות, ואחר השמונה עשרה כשפסקו מלבכות, חזר ותמה מה זה שעתה אינם בוכים, עד שעלה בדעתו, שראה בביתו קודם שהלך לבית המדרש, שהניחו בתוך הפרפרת שקורין צימעס (גזר מזוגג), חתיכת בשר יבש. והיא צריכה בישול גדול, וכל מה שיצטמק יותר הבשר, יהיה הפרפרת יותר טוב לכן גם הוא נתקררה דעתו. וכשבאו לתקיעות, והתחילו עוד הפעם לבכות, חזרה תמיהתו למקומה, עד שנתיישב לו, הן אמת שהפרפרת יהיה יותר טוב כשיאריך הזמן, אבל אין בכח לשהות כל כך, והתחיל לבכות מאוד. וכפי הנראה הוא משל על הגלות.

יכול אדם לחיות חיים שלימים ולא להבין מאומה ממה שראה. יכול אדם לפרש את כל עלילות חייו דרך משקפי האוכל, התאוות והחומריות ולפספס את הדבר האמיתי שמתרחש לנגד עיניו. יהודי מפוקח מבין כי יום הכיפורים זעקותיו, התרגשויותיו, דימעותיו ושתיקותיו מובל ומעוצב על ידי הנשמה וכמיהותיה ואינו קשור לתהליכי הבישול המתרחשים בירכתי המטבח. רק כפריים נבערים ומגושמים לא מצליחים לפענח את המתרחש לאשורו ומגחיכים את עצמם בדלות תפיסתם.

מי שלא מבין את קיבוץ הגלויות, הקמת המדינה, שיחרור ירושלים, פריחת התורה ומעמדו של ישראל בעמים כגאולה מופלאה כאן ועכשיו אינו אלא כאותו כפרי ההופך את יום הכיפורים למסע קולינארי בעקבות הצימעס.