02-5817176

סוסיא הר חברון

תביעה יצוגית (רבי אלימלך מליז'נסק)

לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן: (דברים א יז)

בימי הרבי ר' אלימלך קרה מקרה אשר הקיסר של מדינת עסטרייך (אוסטריה) גזר גזירה רעה אשר מי שיש לו בת ומגיעה לפרקה 'פרק בתולה נשאת'. ורוצה להשיא אותה לאיש. איננו רשאי כי אם שיתן קודם לאוצר המלך ארבע מאות זהובים. וזאת ידוע כי בימים ההם היו ארבע מאות זהובים נחשבים לסכום גדול מאוד. עד מי שעלה מזלו והצליח להיות לו סכום כזה לאיש אמיד נחשב. לזאת כאשר נתפשטה הגזירה הרעה הרבה בתולות נשארו וישבו עגונות וגלמודות. ולא יכלו לישא איש מחמת הסכום מעות הזה שלא היה לאביה ליתן. ותהיה צעקה גדולה ומרה בהארץ הזאת. ותעל שועתם השמימה. ובכפר אחד סמוך לליז'נסק היה דר שם איש אחד הגון וירא אלוקים. והיה עני וגם לו היתה בת אחת בוגרת שהגיעה מכבר לפרקה. ונזדמן לו עבורה שידוך טוב והגון אשר היה ביכולתו להשיא אותה. כי המשודך לא רצה ממנו שום מוהר ומתן. אולם הדבר הזה היה לו למניעה מחמת שלא היה לו ליתן הסכום הנ"ל לאוצר המלך. והיה לו מזה צער גדול ועוגמת נפש הרבה כי ידע כי עוד לא יעברו שנים כבירים ולא ירצה שום אדם לישא אותה מחמת רוב שניה ורוב עניותה. וכעת הזמין ה' לפניו שידוך הגון ורוצים לישא אותה בלי שום מעות. והגזירה רעה הלזו עומד לשטן לו.

ויהי פעם אחת ישב האיש הנ"ל במר נפש וברוב יגון ואנחה על הדבר הזה. עד שכמעט נעשה חסר לב ורץ במרת נפשו לליז'נסק לרבי ר' אלימלך וכאשר דרך על מפתן קדשו אמר מחמת רוב צערו בבהלה בזה הלשון. רבי יש לי דין תורה עם  השם יתברך. וכאשר אמר הדברים האלה התיישב תיכף. מה זה שדיברתי כל כך בעזות ובחוצפה כלפי שמיא. ולפני מי דיברתי זאת. והתחרט מאוד על הדיבורים האלה. וחשב שבודאי הרבי ידבר אתו קשות. ויענישהו על ככה חס ושלום וידחפהו בשתי ידיו מביתו. ורצה תיכף לרוץ בחיפזון מבית הרבי. אולם קול דממה דקה נשמע מפי הרבי ר' אלימלך "עמוד בני עמוד" אתה בני אמרת שרצונך לדון בדין עם ה' יתברך. טוב הדבר. אולם ידוע מה שאמרו חז"ל "אל תהי דן יחידי". לזאת לך אל שני הדיינים שלי. ואמור להם בשמי שיבואו אצלי לישב עמי בדין. אז נתפחד האיש ההוא מאוד. אולם מה יעשה. דבר הרבי אין להשיב. כי אז בימים ההם היו יראים כל העולם מהרבי רבי אלימלך ומכל מה שאמר לא נפל ארצה. אף כצרור. לזאת הלך האיש בעל כורחו במר נפשו אל הדיינים ואמר להם בשם הרבי שתיכף יבואו אליו כי צריך להם לישב עמו בדין תורה. וכן עשו והלכו תיכף עם האיש להרבי וישבו שם.

אחרי זה אמר הרבי להאיש סדר טענתך ודבר ונשמעה. אז התחיל האיש לטעון: הנה ה' יתברך נתן לנו תורה הקדושה ובה יש תרי"ג מצות אשר צוה לנו ה' יתברך לשמור ולקיים אותם. והנה המצוה הראשונה מהתרי"ג מצות הוא שצוה לנו על פריה ורביה. ועתה גזר הקיסר על מדינתינו שלא להשיא איש את בתו הבתולה עד אשר יתן ארבע מאות דינרים לאוצר המלך. ומי נמצא בדורותינו אשר ביכלתו ליתן סך עצום כזה. ולזאת ישבו הרבה בתולות עגונות וגלמודות בבית אביהן. וגם לי יש בת בוגרת להשיא אותה לאיש. וכעת הזמין ה' יתברך לפני שידוך טוב והגון. והדבר הזה מונע. ואם כך כביכול אתה עושה תורתך פלסתר וחס ושלום יבוטל  מצוות עשה זו הראשונה לזאת יעשה ה' יתברך שיבוטל הגזירה רעה הזאת. ויהי כאשר הפסיק האיש לטעון פתח רבינו איש אלהים הנ"ל את פיו הקדוש ויאמר. הנה מה שהשי"ת כביכול טוען. את זה אנו יודעים בעצמנו. ישב על כסאו בדביקות נפלאה ובעינים סגורות. ופניו כלפיד אש בוערות. ושהה כן כמו רבע שעה. אחרי זה התעורר הרבי ואמר בהתעוררות נפלאה "לכו והביאו לי גמרא גיטין". והביאו לפניו ופתח הגמרא בדף מ"א וצוה להדיינים שיאמרו עמו. והתחילו עמו לאמר שם הגמרא. "מי שחציו עבד וחציו בן חורין  לישא שפחה אינו יכול משום צד חירות. ולישא בת חורין אינו יכול משום צד עבדות. ליבטיל מפריה ורביה ? והלא כתיב 'לא תהו בראה לשבת יצרה' אלא כופין את רבו ועושה אותו בן חורין". ובתוך הדברים בעת אשר אמר כופין את רבו נשא ידיו ועיניו לשמים. ותיכף אמר מרן הקדוש להאיש הנ"ל לך לביתך לשלום כי כבר ביטל הקיסר את הגזירה. ונסע לביתו וכשעדין לא הגיע לאמצע הדרך. שמע קול ששון ושמחה מבני ביתו שהלכו לקראתו לבשרו בשורה טובה הלזו. כן יבשרו לנו מן השמים בבשורות טובות ישועות ונחמות . אמן כן יהי רצון.

ממתין ומצפה לנו אבינו שבשמים הן כאב רחמן המצפה לתחנוני בנו התינוק והן כאב מאמן המיחל להתנצחות מול בנו המתבגר. כשילד מתבגר לומד לטעון את טענותיו, להבהיר את דרישותיו ולעצב את תמיהותיו הרי שאביו מתמלא קורת רוח ותקוה להמשך הדרך. כשבנך משתמש בחינוך שקיבל כדי לתקוף את מעשיך והחלטותיך סימן שהבין הוא את הדרך אותה הנחלת וכי חשוב הנך עבורו  ולכן מנסה הוא  להבין את מעשיך והחלטותיך.  מאוהב הקב"ה באברהם התמהה על דרכיו בהפיכת סדום ומתגלה הוא דוקא לאיוב התובע להבין את פשר המכות הניחתות עליו.  לא תמיד יתקבלו טיעוניך במשפט מול בוראך אך האנרגיות והמוחשיות שבתביעותיך לעולם יעלו חיוך של קורת רוח במסדרונות פמליה של מעלה.