02-5817176

סוסיא הר חברון

ההחמצה (הבעל שם טוב)

וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ: וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה:  וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה: (בראשית יב א – ג)

הנכבד הרב משה אהרן נרו יאיר מפרליק סיפר לי ששמע דבר זה מפי קודש מצ'ורטקוב ביום אחרון של פסח תרס"ד.

הרב הקדוש הרב וולף קיציס זצ"ל רצה לנסוע לארץ הקודש. נכנס אל רבו הבעש"ט הקדוש זצ"ל לקבל מאתו ברכת פרידת שלום. הבעש"ט הקדוש בירכו שיסע לשלום וכו'. עוד אמר לו הבעש"ט בזה הלשון: "ר' וולף הזהרו בדבריכם, עליך לדעת כיצד לענות", ולא יותר. הרב הקדוש הר' וולף נסע לדרכו ונכנס לתוך הספינה. הגיעה הספינה אל אי אחד מאיי הים. עמדה הספינה שם זמן מועט. כנהוג, שארי האנשים שהיו שם בספינה יצאו אל האי לקנות להם מאכל ומשתה וחזרו תיכף לספינה. הרב הר' וואלף יצא אל האי להתבודד שם. ומחמת גודל הדביקות והתבודדות נשתהה שם זמן ארוך ושכח לכנוס לספינה. הספינה הלכה לה משם לדרכה, והרב הר' וולף נשאר על פני השדה. כשהפסיק הר' וולף מדביקותו ראה את עצמו בצרה, שנשאר על פני השדה כי ספינה שלו הלכה לה. התחיל הר' וולף לילך משם, וראה דרך אחת. הלך בה וראה בית אחד עומד מרחוק. הלך לשם ונכנס לבית, ראה שישב שם זקן אחד יהודי. הזקן נתן לו שלום ואמר לו בזה הלשון: "הר' וולף מדוע הנך כל כך  מודאג ?" השיב לו הר' וולף: למה לא אדאג, הלא אנכי כאן בצרה, הספינה שלי הלכה לה ואני נשארתי בדד. השיב לו הזקן: ר' וולף לא תדאגו מזה, מסתמא שומר שבת אתה. הישאר אתנו השבת, ולאחר השבת יגיעו לכאן ספינות אחרות בהן תוכל להפליג הלאה לדרכך." אחר כך הוסיף: "כאן תוכל למצוא גם מניין יהודים ומקווה, כפי שוודאי תרצה".  הר' וולף שבת שם, ואחר השבת באו הספינות למקום ההוא. הזקן הלך עם הר' וולף ללוותו אל הספינה. הר' וולף היה טרוד מאד כמובן. שאל הזקן את הר' וולף בזה הלשון: "ר' וולף, שכחתי לשאול אותך – מה שלום היהודים שבארצך? מה מצבם?"  ענהו ר' וולף בהיותו טרוד מאד בזה הלשון: "הקדוש ברוך הוא אינו שוכח אותם". ונכנס אל הספינה ונסגרה הספינה והתחילה ללכת לדרכה. נתיישב הר' וולף בדעתו: מה עניתי לזקן, כי נזכר על דיבורי רבו הבעש"ט הנזכרים לעיל, ונתחרט בלבו מאוד למה לא הצעתי בפני הזקן גודל דוחקים וצערם של היהודים אשר במדינתי. אך מה שעבר אין. הכלל, הרב וולף התיישב בדעתו שלא לנסוע לארץ הקדושה רק לחזור לרבו הבעש"ט הקדוש. כן היה, הר' וולף חזר ובא אל רבו הבעש"ט. בבואו לפניו נתן הבעש"ט שלום ואמר לו: זה הזקן הוא אברהם אבינו. בכל יום עומד אברהם אבינו לפני השם יתברך ושואל אותו: ריבונו של עולם, מה שלום בני ? הקדוש ברוך הוא משיב לו: לא שכחתי אותם" ובפעם זו, כששאל אברהם אבינו, ענה לו הקדוש ברוך הוא: "לא שכחתי אותם, ואם אתה רוצה ראיה – ר' וולף נוסע לארץ ישראל, הוא יהודי טוב ונאמן מאוד. שאל אותו על כך". אילו היית מספר לאברהם את גודל הייסורים והצער של ישראל בגלותם, היה בוודאי מגיע הגואל. אבל אתה שכחת את מה שאמרתי לך וכעת בעוונותינו חזרה הגלות לאיתנה.

בחיים אסור אף  פעם לשכוח את ההקשר הכללי. גם אם כרגע מצבי האישי סביר ואני טרוד מכדי להעמיק במשמעות מילותי אסור לי לשכוח ולו לרגע את המכלול. לא יתכן שאדם החולה בסרטן ושותה בין הטיפולים כוס קפה משובח יטען ש'הכל סבבה'. אין מצב שאיש עסקים פושט רגל המרוכז בהחנית רכבו יענה למנהל הבנק ש'הכל תקין' ולא הגיוני שיהודי הנתון בגלות הקשה והאיומה יהיה מסוגל לענות ש'המצב  נפלא' רק משום שטרוד הוא באריזת מזוודתו. דווקא בתשובות הבלתי מודעות, הנפלטות מפינו כבאורח אוטומטי, ניכר מצב אישיותנו ומתברר עומק תודעתנו.  אם הצלחת להתעלם מהקושי הכללי כנראה שאינך שותף לו ועד שלא תרגיש את כובד משאו כנראה שלא תוכל להתפטר ממנו באמת. לכן חוזר ר' וולף הביתה מדרכו לארץ ישראל, לכן הגאולה מתעכבת ומשום כך כדאי שנקשיב לתשובות היוצאות מפינו ונלמד כמה רגישים אנו באמת למציאות שסביבנו.