02-5817176

סוסיא הר חברון

איזמל התחבושת

וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים

אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: (שמות לז א)

"ויעש בצלאל" – זה הוא שכתוב – "כי אֲעלה ארוכה לך",

אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם,

מדת בשר ודם שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה,

אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא,

שנאמר – "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה" למה "כי מרים הם",

אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו.

"ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ",

ומה היה?

יש אומרים: זית. ויש אומרים: ערבה.

ויש אומרים: הרדופני (הרדוף) היה.

ויש אומרים: עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה,

ונטלו והשליכו למים

מיד "וימתקו המים", הרי – "וממכותיך ארפאך".

 וכן אתה מוצא במימי אלישע, מה כתוב? "והמים רעים והארץ משכלת",

אמר להם: "קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו",

ומה כתוב? – "וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר"…

אף כך ישראל חטאו בשטים, שנאמר – "וישב ישראל בשטים",

ונרפאו בשטים, שנאמר – "ויעש בצלאל את הארון עצי שטים".

(שמות רבה נ ג)

 חלוקת החיים לטוב ורע, מחלה ותרופה, שבירה ותיקון, הנה חלוקה אנושית, מוגבלת ולקויה שראוי לכולנו להיפטר ממנה.

בעולמו של הקב"ה לעתים דווקא המחלה היא התרופה, הפצע הוא החבישה, השבירה היא התיקון, המר הוא המתוק והאיזמל הוא הרטייה.

גם בחיינו דורש מאיתנו המדרש להידבק בדרכי הבורא. ממליץ הוא לכולנו לראות במכה, בהפסד ובמחלה הזדמנויות בלתי חוזרות להפקת כוחות ועוצמות חיים שלא היינו מצליחים לחשוף ולהנביע בהיעדרן.

כך מומתקים המים במרה על ידי גזע מר, ואולי אף רעיל, כך ממתיק אלישע את מי יריחו דוקא על ידי מלח, וכך מהווים עצי השיטים שמהם נוצר הארון תיקון לחטא העבודה הזרה וגילוי העריות ההמוני שעתידים ישראל לחטוא בשיטים, בצדו המזרחי של נהר הירדן.

החטא הנו הזדמנות לתיקון מהשורש, שלא היינו מגיעים אליו בהיעדר הנפילה וצערה, והכישלון עצמו – תמרור הכוונה הוא לדרך חדשה ההולמת את אישיותנו ותואמת את תפקידנו לעת הזאת.