02-5817176

סוסיא הר חברון

על חורים ועכברים

וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה

וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:

(ויקרא ה א)

"ושמעה קול אלה" –

זה הוא שכתוב – "חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד".

מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין (הקונים מהגנבים) ומתיר את הגנבים,

והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי,

מה עשה? הוציא כרוז במדינה ואמר כל עמה לקומפון (לרחבת העיר),

מה עשה? הביא חולדות ונתן לפניהם מנות,

והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורים,

למחר הוציא כרוז, ואמר: כל העם לקומפון,

הביא חולדות נתן לפניהן מנות וסתם את החורים,

והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין,

ומוצאות אותן מסותמות ומחזירות את המנות למקומן,

לומר, שאין הכל אלא מן הקבלנין…

(ויקרא רבה ו ב)

גנב גונב, שכן יש לו למי למכור. נטַפל בלקוחות, בצרכני הסחורות הגנובות, וממילא ייעלמו הגנבים מעירנו, כך טוען השלטון, ולשם כך מכנס הוא את התושבים לכיכר העיר לשיעור מקורי ובלתי נשכח.

חורים ועכברים מוצאים אנו בכל תחומי החיים. אדם יכול להישבע לשקר רק אם יודע הוא כי העדים למעשיו יתעלמו משקרו. רבות הפעמים שבהן סצנות כעס, התפרצות ושתלטנות של אדם מותנות למעשה בנוכחות קהל, שכן בהיעדר קהל אין הצגה.

אנו כקהל גורמים לרבים מחברינו לשחק תפקיד שאינו הולם את אישיותם ומידותיהם. לעתים, מולנו נאלצים הם לשחק את העשירים והמבוססים, לעתים את החכמים והנאורים, ולפעמים את המורכבים והמתלבטים, וכך הופכים אנו להיות החורים שיוצרים את הגנבים.

לפעמים מתהפכים היוצרות ואנו, שלא בידיעתנו, הופכים להיות העכברים הגנבים המספקים את רצונו של הקהל אשר סביבנו. האווירה, הלחץ החברתי ודעת הקהל הנם הגדולים שבחוֹרים –  הגורמים לכולנו לברוח מעצמנו, לעוות את אישיותנו ולגנוב את דעת הבריות. נסתום יחדיו את החורים ותחזור העיר לשלוות חייה הטבעית.