02-5817176

סוסיא הר חברון

ללא השכלה מוקדמת

וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן

שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה

פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו: (במדבר ד טז)

שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט שלא קרא ולא שנה,

פעם אחת היה עומד בבית הכנסת,

כיון שהגיע העובר לפני התיבה לקדושת השם,

הגביה את קולו ואמר: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות",

אמרו לו: מה ראית שהגבהת קולך?

אמר להם: לא זכיתי לא למקרא ולא למשנה,

ועכשיו שניתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותשוב נפשי עלי?

ולא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה,

עד שעלה אותו האיש מבבל לארץ ישראל,

ועשאוהו שר החיל של קיסר,

ומינוהו ראש על כל בירניות (מבצרים) שבארץ ישראל,

ונתנו לו מקום ובנה עיר וישב שם,

וקראו לו קילוני (פטור ממס) לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות,

… וכן הוא אומר – "כי מכבדַי אכבד ובוזַי יֵקָלו".

(במדבר רבה ד כ)

כיצד יכול אדם שלא זכה בבית הוריו ללמוד תורה ולגדול בבתי כנסיות ומדרשות לעשות נחת רוח לפני הקב"ה? זו שאלת המפתח שמעלה המדרש בפנינו בסיפור על האדם שלא קרא ולא שנה.

ראשית – על אדם כזה להתחרט ולהצטער מעומק הלב על מה שלא זכה לו.

שנית, קובע המדרש –  ערוץ התפילה, שאינו תלוי השכלה וגִרסת ינקות, תמיד פתוח בפניו.

שלישית – עליו להידבק בציבור, שכן בתוכם ודאי נמצאים כאלה שכן שנו וכן למדו.

ורביעית – אל לו להתבייש בעצמו ובקורותיו שכן זהו נתיב החיים שבחר הקב"ה עבורו. יעשה בשיא ההתלהבות והדבקות את האפשרי מבחינתו והנתון במסגרת יכולותיו, ולא יקדיש כל מחשבה על תגובות הסביבה ותדמיתו בעיניה.

כך יכול כל אחד לזכות, הוא וצאצאיו, לכל הטובות שבעולם, שכן הקב"ה דורש ממנו את מאת האחוזים 'שלו', ובכך גורם הוא הררי נחת רוח לפניו.